ההגדרה שניתנה לכאב על ידי האגודה הבין לאומית לחקר הכאב היא זאת:
הכאב היא תחושה לא נעימה, תחושתית או רגשית הקשורה בנזק או בנזק פוטנציאלי לגוף, או שמתואר על ידי המטופל ככזה.
ניתן להבין מהגדרה זו, שכאב אינו בהכרח מקביל לנזק לרקמות הגוף. הכאב יכול להופיע גם לפני שנעשה הנזק או ללא כל נזק בכלל.
הכאב מתחלק לשני סוגים, כאב חריף מידי וכאב כרוני מתמשך. לכאב החריף יש מטרה ברורה. אם אדם יניח את ידו בטעות באש, או יחתוך אותה עם סכין, הוא ירצה לדעת כמה שיותר מהר שכדאי לו להרחיק את היד ממקור הסכנה. גם כאב אקוטי שנשאר כמה ימים מביא תועלת רבה כי הוא מזהיר את המטופל לשמור על האזור הפגוע מפגיעות נוספות, ממאמצים מיותרים ונמנע מלהעמיס על האיבר הנפגע, כדי להביא לריפוי יותר מהיר.
כאב מתמשך (כרוני) מוגדר ככאב הנמשך לאורך יותר משלשה חודשים. כאב כרוני כשלעצמו סווג כמחלה בזכותה ועולך עלויות כספיות אדירות ברחבי העולם, המשפיעות על עד 20% מהאוכלוסייה הבוגרת.
ישנם סוגים שונים של כאב, המחולקים בעיקר לכאב סומטי, (המגיע מהשרירים, הרצועות, הגידים, המפרקים והעצמות), כאבי ויצראלי, מהאיברים הפנימיים, וכאב עצבי, מהעצבים. עם זאת, לפעמים יש כאבים ממקורות שונים עם מרכיבי כאב מיותר מאחד הקבוצות הנ"ל. לכאבי גב, למשל, עשויים להיות מרכיב בעיקר סומטי אבל אולי בנוסף למרכיב עצבי. הכאב מושפע גם מהחוויה הרגשית של המטופל בנוגע לכאב, במיוחד הדבר נכון כאשר הכאב מפריע להתנהלות היום-יומית. לכן קשה מאוד לכמת כאב בצורה אובייקטיבית. לפן הרגשי ישנה השפעה עצומה לא רק על חוויית הכאב אלא גם על הישארות הכאב לאורך זמן. גם כאשר לכאב יש מקור מבני והוא נובע מנזק ממשי לרקמות הגוף, אדם שחרד, מדוכא או שמתמקד בכאב ומפחד להתנהל כרגיל בגלל הכאב, יגרום להנצחת הכאב והישארותו.
הפרקים הבאים עוסקים בכאב מהמקורות השונים; המרכיבים העיקריים מפורטים
