כאב מגידים ורצועות

השכיחות כאב ממקור מפרקי ורצועות האגן (ראה איור 1) היא די גבוהה. מבנים אלו מתפקדים כבולמי זעזועים תמידיים עם כל צעד וקפיצה שאנו לוקחים; כל פתולוגיה של המבנים הסובבים מעמידה עומסים נוספים על האזור הנ"ל. אם ניקח בחשבון כי תפקוד רצועות האגן יכול להתפתח משנית לפתולוגיות אחרות, זה יכול להוות לפחות גורם אחד בין מספר גורמים לכ 60% מהמטופלים עם כאבי גב תחתון. תפקודם של רצועות אלה קשור במיוחד לתפקוד שרירי הישבן; אם תפקודו של אחד לקוי, זה של השני נפגע. בדומה לשריר הגלוטאוס מינימוס, גם הרצועות האגן מסוגלות להקרין כאב לאורך כל הגפה התחתונה, אפילו עד לעקב (ראה איור 2).

אנשים רבים סובלים מתנועתיות יתר ברצועות אלו מסיבות שונות, כגון

• תאונות דרכים ונפילות קשות
• משנית לפתולוגיה בעמוד שדרה המותני, קיבוע בעמוד השדרה, היצרות ספינלית וגם במפרקי הירכיים
• ועומס לאורך זמן עקב יציבה לא נכונה וארגונומיה לקויה
• שרירי ישבן ובטן חלשים

אם יש סימנים קליניים חיוביים בבדיקה של רצועות האגן, שיטות הפרולותרפיה והזרקות טסיות יכולות להועיל ולהביא לרגיעה של הכאב לטווח ארוך. לרוב, המטופלים מדווחים על שיפור בתפקוד וגם ביציבות. במקרים מסויימים, כדאי לטפל בעמוד השדרה ובפרקי הירכיים להשלים את הטיפול ולהביא לתוצאות טובות לטווח ארוך.

הכתף הינו המפרק עם טווחי תנועות הכי גדולים בגוף שלנו אבל זה בא על חשבון היציבות שלה. לכן הכתף הינה המפרק הכי פגיעה לפציעות מיניהן, כגון קרעים בגידים ובלברום וגם לפריקות. 

קרעים בגידי שרוול המסובב של הכתף נפוצים מאוד עם הגיל, אך לא תמיד גורמים לכאב. קרעים בעובי מלא מופיעים אצל עד 25% מהאנשים בשנות ה -60 לחייהם, ו -50% מאלו בשנות ה -80 לחייהם. חלק ניכר ממטופלים אלו אינם סובלים מכאבים כלל, אך חלק סובל מאד, עם החמרת הכאבים בלילות. כאב עלול גם להקרין לאורך כל הזרוע ואמה. כשהכאב נהיה ממושך, אז שרירי הצוואר מגוייסים לשפר תפקוד וגם יכולים לפתח נקודות הדק משניות וגם כאב.

יש לקחת בחשבון שחגורת הכתפיים מורכבת מארבעה מפרקים! כדי לקבל תוצאות טיפוליות לטווח הארוך, כדאי מאד לעבור הערכה של ארבעת מפרקים אלו. אפילו אם תעברו זריקות מתוחקמות או ניתוח, הערכה חייבת להתבסס על כל המכלול.

 
זריקות קורטיזון הפכו לטיפול המקובל לכאבי כתפיים, כולל זה שנובע מקרעים בגידי שרוול מסובב. זריקות קורטיזון נמצאו, במקרה הטוב, כמביאות להקלה לטווח קצר בלבד. סקירה שפורסמה ב- The Lancet הראתה כי אם זריקות קורטיזון חוזרות על עצמן שוב ושוב, בין אם לכתף או לאזורים אחרים כמו המרפק, המצב בסופו של דבר גרוע ממה שהיה לפני תחילת הטיפול. הוא מחליש את רקמת הקולגן ומגביר את הסיכון לקרע.

לעומת זאת, ניתן להשתמש בשיטות פרולותרפיה, בפלזמה עשירה בטסיות והזרקת תאי גזע (האחרון במקרים יותר קשים) ו כדי לחזק את גידי חגורת הכתפיים המוחלשים עקב קרעים בגידים, ואולי אף להוביל לריפוי מסוים או אפילו מלא של קרעים חלקיים. ניתן גם לחזק את הרצועות התומכות של הכתף על מנת לשפר את תפקודה באופן כללי ולמנוע התרחבות של הקרע והידרדרות נוספת.

למרות שתיקון כירורגי של קרעים בעובי חלקי הופך נפוץ יותר, לא מומלץ לנתח קרעים קטנים מ -1 ס"מ.

המניסקוסים הם מבנים מסחוס 'הפיברוקרטילאג'; תפקידם הוא לספוג זעזועים כמו גם להזין את המפרק. אנשים צעירים יותר, לרוב גברים, סובלים מהסוג הטראומטי של קרע במניסקוס בספורט מגע; הפציעות החמורות יותר משפיעות גם על מבנים אחרים בתוך הברך. מטופלים מעל גיל 55 נוטים יותר לסבול מקרעים ניווניים כרוניים, הקשורים בדרך כלל לאוסטאוארתריטיס ניוונית.

קרעים חמורים עשויים לדרוש תיקון כירורגי – תלוי בסוג הקרע. הסרה ארתרוסקופית של החלק הפגוע של המניסקוס לא הוכיחה תועלת כלשהי. קרעים קלים עד בינוניים עשויים להיעזר ברפואה רגנרטיבית. הזרקת פלזמה עשירה בטסיות דם או הזרקת PRF, או לחילופין הזרקת תאי גזע במצבים יותר חמורים, למבנים הפגועים כמו גם למפרק עצמו הראתה תוצאות מבטיחות. הזרקת בשיטת הפרולותרפיה לרצועות תומכות אחרות אמורה לחזק את התשתית הכללית כך שהברך כולה תוכל לעמוד טוב יותר בעומסים המופעלים עליה.