כאב הנובע מגידים ורצועות

גידים, המחברים את השרירים לעצמות, נפגעים עם פציעות ויכולים גם להקרע, בדרך כלל חלקי. הגידים הנפגעים  הנפוצים ביותר הם גיד הפתלרי, אכילס וגידי הכתף. רצועות וגידים קרועים (אם חלקי או מלא) יכולים לגרום לכאב כרוני בנוסף לתפקוד לקוי. זה יכול לנבוע מתאונות, נפילות או, או בהדרגה כתוצאה ממתיחות ממושכת כתוצאה מיציבה וארגונומיה לא תקינות. נקעים חריפים יכולים להתרפא, אם כי לעיתים הרצועה עשויה לא לחזור לאורכה ולחוזקה הקודם. לגיד או לרצועה עם פתולוגיה כרונית קיימת ירידה משמעותית ביכולת לריפוי עצמי.

במיוחד במקרה של נקעים חוזרים, המפרק המושפע יהיה פחות יציב ונטוי לנקעים נוספים. בנוסף, פגיעות אלו מסוגלות לייצר כאב. פציעה קשה מספיק בכדי לגרום לשבר היא בהחלט חמורה מספיק בכדי לגרום נזק לרצועה. דוגמא נפוצה מאוד היא כאב כרוני ותפקוד לקוי לאחר קרסול שבור, הקשור תמיד לנזק בפגיעה ברקמת הרצועות.

פרולותרפיה והזרקת טסיות הן שתי שיטות טיפוליות מועילות לבעיות אלו, עם יכולת לגרום לריפוי לפחות חלקי.

השכיחות של כאב ממקור מפרקי האגן משוערת כ25% מהאנשים הסובלים מכאבי גב תחתון מתחת לחוליה L5 בלי להתייחס בכאבים הנובעים מהרצועות (ראה איור 1). כאב ותפקוד לקוי של רצועות ומפרקי האגן יכולים להתפתח לאחר פציעה, תנוחה לקויה ממושכת ויכולים להתפתח משנית לפתולוגיות אחרות כמו היצרות עמוד השדרה (ובוודאי לאחר קיבוע עמוד השדרה מותני) וכן אוסטיאוארטריטיס של מפרק הירך. אם ניקח בחשבון כי תפקוד רצועות האגן יכול להתפתח כשקיימים פתולוגיות אחרות, ככל הנראה זה נפוץ בהרבה, ומשפיע על עד 60% מהמטופלים עם כאבי גב תחתון. הסיבה לכך היא שהרצועות והמפרקי האגן מתפקדים כבולמי זעזועים תמידיים עם כל צעד וקפיצה שאנו לוקחים; כל פתולוגיה של המבנים הסובבים מעמידה עומבים נוספים על האזור הנ"ל. בדומה לשריר הגלוטאוס מינימוס, גם הרצועות האגן מסוגלות להקרין כאב לאורך כל הגפה התחתונה, אפילו עד לעקב (ראה איור 2). תפקודם של רצועות אלה קשור במיוחד לתפקוד שרירי של הישבן; אם תפקודו של אחד לקוי, זה של השני נפגע.

איור מס. 1 רצועות האגן מתפרשות על שטח די רחב וחשובים ליציבה ובבלימת זעזועים
shows referred pain from the sacro-tuberous ligament
איור מס. 2 כאב מוקרן מרצועות האגן לאורך כל הגפה התחתונה

אנשים רבים סובלים מתנועתיות יתר ברצועות אלו מסיבות שונות, כגון

  • תאונות דרכים ונפילות קשות
  • משנית לפתולוגיה בעמוד שדרה המותני, קיבוע בעמוד השדרה, היצרות ספינלית וגם במפרקי הירכיים 
  • ועומס לאורך זמן עקב יציבה לא נכונה וארגונומיה לקויה
  • שרירי ישבן ובטן חלשים

הכתף הינו המפרק עם טווחי תנועות הכי גדולים בגוף שלנו אבל זה בא על חשבון היציבות שלה. כדי לשפר את היציבות, יש לנו את ה'לברום', שתפקידו להוסיף עומק למפרק ולכן גם ליציבות. לשרירי הכתפיים גם מייצבים את הכתף וכשהם חלשים, הגידים לאט לאט גם מתנווים, דבר שיכול להביא לקרעים בהמשך. לכן הכתף הינה המפרק הכי פגיעה לפציעות מיניהן, כגון קרעים בגידים ובלברום וגם לפריקות. 

קרעים בשרוול מסובב של הכתף נפוצים מאוד עם הגיל, אך לא תמיד גורמים לכאב. קרעים בעובי מלא מופיעים אצל 25% מהאנשים בשנות ה -60 לחייהם, ו -50% מאלו בשנות ה -80 לחייהם. חלק ניכר ממטופלים אלו אינם סובלים מכאבים כלל, אך חלק סובל מאד, עם החמרת הכאבים בלילות. כאב עלול גם להקרין לאורך כל הזרוע ואמה. כשהכאב נהיה ממושך, אז שרירי הצוואר מגוייסים לשפר תפקוד וגם יכולים לפתח נקודות הדק משניות וגם כאב.

פציעת וויפלאש (צליפת שוט) נגרמת עקב עומס גדול ופתאומי המופעל על שרירי ורצועות הצוואר. לרוב כתוצאה מתאונת דרכים בה רכב מתנגש בנו מאחור. הרכב שלנו מועף קדימה והראש, במיוחד אם אין לו כרית תמיכה מאחור, מיטלטל קדימה ואחורה במהירות, דבר שמותח בחוזקה ובמהירות את הצוואר, גורם לקרעים בשרירים וברצועות ובהמשך לנקודות הדק בשריר. קרע בשריר או ברצועה יכול להוביל לכאב לזמן רב אחרי הפגיעה. הן דיקור יבש והן פרולותרפיה הינן שיטות טיפול יעילות לפציעה זו. יחד עם טיפול באחת השיטות הללו, יש להקפיד ולהימנע ממנחי צוואר לא בריאים העלולים למתוח את השרירים והרצועות הפגועים ולפגוע בתהליך הריפוי.

קרעים או נקעים ברצועות הקרסול יכולים לגרום לכאב כרוני ולתפקוד לקוי. אצל אנשים ששברו ברך או קרסול, קורה לא פעם שהכאב נמשך למשך חודשים או שנים. אחרי זמן רב כל כך השבר עצמו קרוב לוודאי כבר התאחה, אך מה שגורם לכאב הוא קרע ברצועה. תאונה או כל טראומה אחרת שהייתה חזקה מספיק על מנת לגרום לשבר, ככל הנראה יכלה גם לפגוע ברצועות ופגיעה זו, אף שהיא נחשבת לחמורה פחות מהשבר בעצם, יכולה לגרום לשינוי בתפקוד המפרק ולכאב כרוני לאורך זמן רב אם לא מטפלים בה. הרצועות מוחלשות, התנועות מכאיבות והגוף משנה את אופן התנועה, דבר שמשפיע בצורה שלילית על המפרק ואף על מפרקים קרובים אחרים. הטיפול בפרולותרפיה או בפלאזמה עשירה בטסיות (PRP) יכולה להיות יעילה מאוד במצבים אלו.

פעמים רבות מטופלים באים למרפאתי ואומרים לי, "יש לי דלקת". אני לא חושבת שיש הגדרה פחות מדעית מהמילה "דלקת" במקרים אלו. המושג "טנדיניטיס" (דלקת של הגיד) הוא בדרך כלל מושג לא נכון, למעט בשלב האקוטי לאחר פגיעה. לרוב אין דלקת, אלא פשוט שחיקה של הגיד, מה שאנו מכנים בשם "טנדינוזיס". דבר זה קורה עקב פציעה, או שחיקה איטית של הגיד. מקרים נפוצים של שחיקה זו אנו פוגשים בשרוול המסובב בכתף (rotator cuff), במרפק (מה שמכנים בשם- tennis elbow) בגיד הפיקה בברך ובגיד האכילס בקרסול. כאמור, בגידים וברצועות לרוב אין דלקת, כלומר שלגוף אין יכולת טובה לרפא את הפגיעות (דלקת היא בעצם נסיון הריפוי של הגוף) ולכן אנו מזריקים לאיזור הפגוע חומרים המסייעים לגוף להתמודד עם הפגיעה ולרפא אותה. (ראו קטע על פרולותרפיה ו- PRP)